סלע נ' כונס הנכסים הרשמי - מחוז ת"א

החלטה

בקשה לביטול החלטת בית המשפט מיום 16.2.09, בה ראה כבוד השופט זמיר לבטל את צו הכינוס – היא הבקשה שלפני.

עיון בתיק מלמד שמאז שהוגשה הבקשה לביטול ההחלטה נקבע מועד לדיון אך נדחה לבקשת החייב שניסה לטענתו להציע הסדר לנושיו.

משלא צלחו ההליכים להסדר נושים שב ופנה החייב לבית המשפט ועתר לבטל ההחלטה שניתנה כאמור לפני כשנתיים ומחצה.

עיינתי בבקשה לביטול ההחלטה (בש"א 6319/09), עיינתי גם בתגובת המנהל המיוחד שניתנה בבש"א הנזכרת לרבות בנתונים העובדתיים הרלבנטיים לעת מתן התשובה (אפריל 2009) כן נתתי דעתי לעמדת החייב, עמדת הכנר והמנהל המיוחד וראיתי לדחות את הבקשה.

החלטת בית המשפט שניתנה בהעדר החייב וב"כ, הגם שהוזמנו לדיון, ניתנה על רקע התנהלות החייב בהליך, ועל רקע יחסו של החייב להליך ולחיובים שהוטלו עליו בהליך, וכך מציין כבוד השופט זמיר בהחלטתו: "ההליך "סובל" מאי שיתוף פעולה מתמשך. ביום 9.12.08, הוגשה בקשה לדחיית מועד דיון אשר היה קבוע ליום 15.12.08 זאת מטעמו של החייב באמצעות עו"ד חנינוביץ'. הבקשה נענתה והדיון נדחה להיום.... בכל מקרה, היה עליו לברר את גורלה של בקשת הדחיה...

מכל מקום, בבקשת הדחייה מביע החייב הסכמה למתן דוחות חודשיים מתועדים, ולסילוק הפיגורים... דברים אלו לא בוצעו ולא מולאו על ידי החייב עד היום. צו הכינוס והליך הפש"ר מבוטלים איפוא" (פרוטוקול הדיון מיום 16.2.09 – ההדגשות שלי – א.נ.ח).

מדוח המנהל המיוחד [11.12.09] עולה כי החייב מזלזל בהליכים, לא הגיש דוחות חודשיים כנדרש, לא שיתף פעולה עם ההליך ועם המנהל המיוחד וצבר פיגורים בתשלומים החודשיים, ומשכך עתר המנהל המיוחד ממילא לבטל את ההליכים.

בדיון שהתקיים לפני (אפריל 2011) ביקש החייב לבטל את ההחלטה המבטלת את צו הכינוס, ולא מצאתי נימוק ממשי לבקשה זו. כל שהיה בפיו לומר היה כי לא צלח להגיע להסדר ומשכך מבקש לבטל את החלטת הביטול שהוציאה אותו מהליכי הפש"ר והוא עותר לחזור ולחסות תחת הגנתה החמימה של פקודת פשיטת רגל, מאחר שלדבריו לא דנו בגוף הבקשה להכרזתו כפושט רגל.

המנהל המיוחד והכנר התנגדו נמרצות לבקשה, וחזרו וציינו את התנהלות החייב כי "החייב לא שיתף פעולה בדרך כזו שהוא לא שילם את התשלומים החודשיים, דבר שאילץ אותי להגיש בקשה לביהמ"ש שייתן צו לפי סעיף 111 לפקודה שיתפוס את משכורתו של החייב וכך הייתי מפריש חודש בחודשו את התשלומים החודשיים והפיגורים. החייב לא שיתף פעולה, לא הגיש דו"חות בצורה מסודרת. לא בכדי בוטלו ההליכים" ועוד הבהיר המנהל המיוחד כי הבקשה המקורית אינה נתמכת בכל תצהיר של העו"ד הקודם ואין בה הסבר עובדתי להעדרות החייב וב"כ מהדיון, וכבר משום כך לא היה מקום להעתר לבקשה, והעיקר הוא כי "...מאחר והחייב במהלך כל התקופה, הן בתקופה שהיה תחת צו הכינוס והן בתקופה של אחרי שבוטל הצו, התנהל בצורה לקויה ועל פניו מדובר בחוסר תום לב במסגרת הליכי הפש"ר. כך שגם אם נתקדם לשלם של ביטול ההחלטה, הרי הפטר הוא לא יקבל פה. ואם לא יקבל הפטר, מה יועיל המשך ההליך?" (עמ' 2 לפרוטוקול).

המנהל המיוחד אף ציין כי "ניתנה אורכה ארוכה לחייב לנהל מו"מ עם נושיו. אכן הוא ניסה אך זה לא צלח. לדעתי הגענו למצב שאין טעם להמשיך בהליכים. זה לא יקדם אותנו לשום מקום" (עמ' 2).

לעמד ה זו הצטרף גם הכנר.

כאמור לא מצאתי כל נימוק לבטל את החלטת כבוד השופט זמיר, ממילא לא מצאתי נימוק ממשי, ההחלטה ניתנה כדין ואף ביטולה לאחר זמן כה רב הצריך למצער הצגת טעמים של ממש, ואלה לא בנמצא – גם אוסיף לכך כי אכן כטענת המנהל המיוחד לא הובא תצהיר ב"כ הקודם של החייב דבר המחזק את המסקנה כי אין מקום להעתר לבקשה.

לא זאת אף זאת שמהתבוננות על התנהלות החייב, העובדה כי לדברי המנהל המיוחד ממילא דרך התנהלות החייב עובר לכניסתו להליך וגם לאחריה 'אינם מביאים לתוצאה בה היה מקבל הפטר' משכך פתוחה לפניו הדרך להציע לנושיו הסדרים אך לא במסגרת זו.

סוף דבר- לא ראיתי לבטל את החלטת כבוד השופט זמיר מיום 16.2.2009.

ניתנה היום, כ"ח אלול תשע"א, 27 ספטמבר 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: